החב' הפלסטינית למכוניות נ' חב' גטר פוטו בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש אשר נגרמו בתאונת דרכים מיום 22/02/09.

התאונה התרחשה בצומת חלחול שהינו צומת בצורת האות T. נהג התובעת (להלן – "התובע"), הגיע לצומת מכיוון הכביש המאונך לצומת והתכוון לפנות שמאלה. בדרכו לחצות את הצומת ניצב בדרכו של התובע תמרור עצור. נהג הנתבעות (להלן – "הנתבע"), הגיע לצומת מימין לכיוון נסיעת התובע והתכוון לחצות את הצומת ולהמשיך ישר באותו כביש שאליו התכוון לפנות התובע. התובע נכנס לצומת ואז אירעה תאונה שבמהלכה פגע הנתבע ברכב התובע מאחור.

המחלוקת בין הצדדים סבה סביב השאלה האם התובע נכנס לצומת תוך מתן זכות קדימה לנתבע או שהתפרץ לצומת ובכך גרם לתאונה.

כאמור, התאונה אירעה כאשר הנתבע פגע בתובע חזיתית מאחור, ובכך יש תמיכה לטענת התובע שהוא הספיק להשתלב בתנועה באופן מלא לפני שהנתבע נכנס לצומת.

מאידך, בכיוון נסיעתו של התובע היה תמרור עצור והתובע עצמו העיד שכאשר הוא נכנס לצומת הוא לא ראה את הנתבע שהגיע מימין. הכיצד הדבר ייתכן? התשובה לכך ניתנה בעדות הנתבע אשר הסביר כי כאשר הוא התקרב לצומת התפצל הכביש לשני נתיבים, האחד לפונים שמאלה לכביש שממנו הגיע התובע, והשני ישר לכיוון אליו רצה לפנות התובע. הנתבע העיד כי בעת שהוא הגיע לצומת עמד רכב בנתיב הפונה שמאלה, כך שהנתבע לא יכול היה לראות את התובע, שגם הוא הגיע משמאל. עובדה זו מסבירה מדוע גם התובע לא ראה את הנתבע. במצב דברים זה כאשר שדה הראיה של התובע לכיוון שמאל היה מוגבל אסור היה לו להיכנס לצומת ומכאן מתבקשת המסקנה כי התובע אשם בתאונה למרות שהוא נפגע מאחור.

בין הצדדים יש מחלוקת האם התאונה אירעה בסמוך לצומת או כמה עשרות מטרים אחריה. מחלוקת זו חשובה לענייננו כיוון שככל שהתאונה אירעה רחוק יותר מהצומת אזי פוחתת רשלנותו של התובע עד אשר היא נעלמת לגמרי. בעניין זה מקובלת עלי גרסת הנתבע משום שהתובע העיד כי לאחר שהנתבע פגע בו הוא גרר אותו למרחק של כ-30 מטר (עמ' 3 ש' 15-14). העיון בקובץ התמונות ת/1 מראה שאחרי התאונה הרכבים עצרו במרחק של עשרות מטרים בודדים מהצומת, ומכאן שלגרסת התובע המפגש התאונתי הראשון בין שני הרכבים אירע סמוך מאוד לצומת, דבר התומך בגרסת הנתבע.

אשר על כן, שוכנעתי כי התובע נכנס לצומת בלי ששדה הראיה שלו היה פנוי ומכאן שהוא אחראי לתאונה. לא הוכח כי הנתבע נסע במהירות מופרזת ואין טענה שבכיוון נסיעתו היה תמרור שחייב אותו לעצור לפני הכניסה לצומת, ולכן אין מקום לזקיפת אשם תורם לחובתו.

לאור כל האמור התביעה נדחית ואילו התביעה שכנגד מתקבלת במובן זה שאני מחייב את הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סך של 4,389 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעת שכנגד תשיב לתובעת שכנגד את האגרה ששלמה בערכה היום ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

המזכירות תפתח תיק פיסי בו תתייק את המוצגים שהוגשו.

ניתן היום, י"ג חשון תשע"א, 21 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: